מדע הכלכלה הוא הצעיר במדעים. במאתיים השנים האחרונות התפתחו אמנם מדעים רבים מתוך תחומי הידע שהכירו היוונים הקדמונים. אך מה שקרה בפועל הוא שחלקים מהידע שקודם לכן היו ממוקמים בתוך מערכת החקירה הישנה פשוט הפכו עתה לעצמאיים. שדה המחקר עבר חלוקת משנה מדוייקת יותר וטופל בשיטות חדשות; התגלו בתוכו אזורים שקודם לכן לא הבחינו בהם, ואנשים החלו לראות דברים מנקודות מבט שונות מאלו של קודמיהם. השדה עצמו לא התרחב. אבל הכלכלה פתחה בפני המדע האנושי תחום שקודם לכן לא היה נגיש ושמעולם לא חשבו עליו. התגלתה סדירות בהופעתן של תופעות השוק ובתלות ההדדית ביניהן, ותגלית זו חרגה מגבולות מערכת המחקר המסורתית. את הידע שהופק מכך לא ניתן היה לסווג כלוגיקה, מתמטיקה, פסיכולוגיה, פיזיקה או ביולוגיה.
פילוסופים היו להוטים מזה זמן רב לברר מהם היעדים אותם מנסה האל או הטבע להשיג במהלך ההיסטוריה האנושית. הם חיפשו אחר החוקים של גורל האנושות והתפתחותה. אבל אפילו אותם הוגים שמחקרם היה נטול כל נטייה תאולוגית נכשלו לחלוטין במאמציהם, כיוון שהיו מחוייבים לשיטת מחקר פגומה. הם עסקו באנושות כמכלול או במושגים כוללניים אחרים כמו אומה, גזע או כנסייה. הם קבעו בצורה שרירותית למדי את היעדים אליהם חייבת להוביל התנהגותן של אותן ישויות. אבל הם לא יכלו לענות באופן מניח את הדעת על השאלה מהם הגורמים שמכריחים את הפרטים הפועלים השונים להתנהג באופן שיבטיח את השגת המטרה אליה מכוונת ההתפתחות הבלתי נמנעת של הכלל. הם נאלצו לנקוט אמצעים נואשים: התערבות פלאית של הכוח העליון בין אם בצורת התגלות ישירה ובין אם באמצעות נביאים ומנהיגים מקודשים שליחי האל, הרמוניה קבועה מראש, גזירה קדומה, או פעולתה של "נשמת העולם" או "נשמת האומה" המיסטית והמופלאה. אחרים דיברו על "עורמת הטבע" שנטעה באדם דחפים שמניעים אותו ללא יודעין בדיוק לאורך המסלול בו רצה הטבע שינוע.
פילוסופים אחרים היו מציאותיים יותר. הם לא ניסו לנחש את התכניות של הטבע או האל. הם הסתכלו על עניינים אנושיים מנקודת המבט של הממשל. הם היו נחושים לקבוע כללים לפעילות פוליטית, מעין טכניקה של ממשל וניהול מדינה. מוחות ספקולטיביים הגו תוכניות שאפתניות של רפורמה מקיפה ובניה מחדש של החברה. הצנועים מביניהם הסתפקו באיסוף וסידור באופן שיטתי של תצפיות היסטוריות. אך כולם היו משוכנעים לחלוטין כי בהתרחשותם של האירועים החברתיים לא קיימת סדירות וקביעות של תופעות כמו זו שהתגלתה בהפעלת החשיבה האנושית ובהתרחשות התופעות הטבעיות. הם לא חיפשו את חוקי שיתוף הפעולה החברתי, כי הם חשבו שהאדם יכול לארגן את החברה כאוות נפשו. אם התנאים החברתיים לא הגשימו את משאלותיהם של מתקני העולם, אם האוטופיות שלהם התגלו כבלתי ניתנות למימוש, האשמה הוטלה על הכשל המוסרי של האדם. בעיות חברתיות נחשבו לבעיות אתיות. מה שנדרש כדי לבנות את החברה המושלמת, הם חשבו, היה מושלים טובים ואזרחים ישרים. עם אנשים מוסריים כל אוטופיה יכולה להתגשם.
הגילוי של התלות ההדדית הבלתי נמנעת בין תופעות השוק הביא לנטישת דעה זו. אובדי עצות, נאלצו האנשים להתמודד עם דרך הסתכלות חדשה על החברה. הם למדו לתדהמתם שיש נקודת מבט נוספת שאפשר להסתכל ממנה על הפעולות האנושיות מלבד טוב ורע, הוגן ולא הוגן, צודק ולא צודק. במהלך האירועים החברתיים רווחת סדירות של תופעות שהאדם חייב להתאים את פעולותיו אליה אם ברצונו להצליח. זה חסר תועלת לגשת אל עובדות חברתיות בגישה של צנזור שמאשר או פוסל דברים מנקודת מבט של תקנים שרירותיים למדי ושיפוטי ערך סובייקטיביים. יש לחקור את חוקי הפעילות האנושית ושיתוף הפעולה החברתי כפי שפיזיקאי חוקר את חוקי הטבע. פעילות אנושית ושיתוף פעולה חברתי נתפסים כמושא של מדע העוסק ביחסים נתונים, לא עוד כתחום נורמטיבי העוסק בדבר הראויים להתקיים--זו היתה מהפכה בעלת השלכות עצומות על הידע והפילוסופיה כמו גם על פעולה חברתית.
אף על פי כן, במשך למעלה ממאה שנה היו ההשפעות של שינוי רדיקלי זה בשיטות החשיבה מוגבלות ביותר, כיוון שאנשים האמינו שהן נוגעות אך ורק למקטע צר בתוך השדה הכולל של הפעילות האנושית, כלומר לתופעות השוק. הכלכלנים הקלאסיים נתקלו במהלך חקירותיהם במכשול אותו לא הצליחו להסיר: האנטינומיה המובהקת של הערכים. תאוריית הערך שלהם היתה פגומה, והכריחה אותם להגביל את טווח המדע שלהם. עד שלהי המאה ה-19 כלכלה פוליטית נותרה כמדע של ההיבטים "הכלכליים" של הפעילות האנושית, כתאוריה של עושר ואנוכיות. היא עסקה בפעולות אנושיות רק במידה שהן נובעות ממה שתואר - באופן מאד לא מספק - כמניע הרווח, והיא טענה שקיימות בנוסף גם פעולות אנושיות אחרות שהטיפול בהן הוא משימתם של מדעים אחרים. המהפך המחשבתי שהכלכלנים הקלאסיים החלו הושלם רק על ידי כלכלנים סובייקטיביסטים מודרניים, שהפכו את תורת מחירי השוק לתאוריה כללית של בחירה אנושית.
במשך זמן רב לא הצליחו בני האדם להבין שהמעבר מהתאוריה הקלאסית של הערך לתאוריה הסובייקטיבית של הערך הוא הרבה יותר מהחלפת תאוריה פחות מספקת של השוק בתאוריה מספקת יותר. התאוריה הכללית של בחירה והעדפה מכסה הרבה מעבר לתחום שכולל את טווח הבעיות הכלכליות כפי שהתוו הכלכלנים החל בקנטיון, יום, ואדם סמית וכלה בג'ון סטיוארט מיל. זו הרבה יותר מתאוריה שעוסקת רק "בצד הכלכלי" של מאמצי אנוש ובחתירת האדם להשיג סחורות ולשפר את רווחתו החומרית. זהו מדע שעוסק בכל סוג של פעילות אנושית. הבחירה קובעת את כל ההחלטות האנושיות. כאשר אדם מקבל החלטה הוא בוחר לא רק בין חפצים ושרותים שונים. כל הערכים האנושיים מוצעים לבחירה. כל המטרות וכל האמצעים, עניינים חומריים וגם אידאלים, הנעלה והבזוי, האצילי והנבזי, כולם נערכים בשורה אחת ונתונים להחלטה הבוחרת דבר אחד ופוסלת אחר. שום דבר שהאדם שואף לו או מבקש להימנע ממנו לא נשאר מחוץ לסידור הזה לפי סולם ייחודי של דירוג והעדפה. תורת הערך המודרנית מרחיבה את אופקי המדע ומגדילה את תחום הלימודים הכלכליים. מתוך הכלכלה הפוליטית של האסכולה הקלאסית מתפתחת התאוריה הכללית של הפעילות האנושית, פרקסאולוגיה[1]. הבעיות הכלכליות או הקטלאקטיות[2] משובצות בתוך מדע כללי יותר, וכבר לא ניתן לנתקן ממנו. כל טיפול בבעיות כלכליות כשלעצמן חייב להתחיל בפעולות של בחירה; הכלכלה הופכת לחלק, אמנם החלק המפותח ביותר עד כה, ממדע אוניברסלי יותר, פרקסאולוגיה.
--------
[1]המונח פרקסאולוגיה נטבע לראשונה ב 1890 על ידי Espinas. במאמרו "Les Origines de law technologies," Revue Philosophique, XVth year, XXX, 114-115 וספרו פורסם בפריז בשנת 1897, עם כותרת זהה.
[2] המונח קטאלקטיקס או מדע סחר החליפין נטבע לראשונה על ידי Whately בספרו Introductory Lectures on Political Economy (London, 1831), עמ' 6.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה